שמי סיגל ולדמן, אני מדריכת הורים בגישה אדלריאנית, מבוססת על ניסיון של כ-15 שנה של טיפול בהתפתחות הילד, בתחום הפיזיותרפיה ההתפתחותית. אני מאמינה בהתערבות מוקדמת ועזרה לרכישת עצמאות ותפקוד חברתי בגילאים צעירים ככל האפשר.
עם השנים זיהיתי את הצורך של משפחות רבות, בין אם יש בהם ילד עם קשיים התפתחותיים ובין אם לא, לקבל וללמוד כלים יעילים וברי יישום בחיי היומיום, שיעזרו ביצירת שיתוף פעולה ואוירה טובה בבית. לנהל בית בו ההורים הם היד המכוונת, והילדים עצמאיים וחברותיים, פנויים לאינטראקציות ולמשימות החיים.
בעבודה עם ילדים בעלי קשיים התפתחותיים בולט הקושי (של ההורה) לזהות את הקושי (של הילד) – מתי הילד זקוק לעזרה בביצוע משימה, ומתי הוא זקוק לעידוד ודרבון כדי להצליח בעצמו.
משפחות רבות פונות אלי כשהקשיים מעורבבים זה בזה, ובהדרכת ההורים אני עוזרת להורים לזהות בילדים את הכוחות והעוצמות, ולתת כתף במשימות בהם הם באמת זקוקים לעזרה, ולעודד לעצמאות כשנדרש.
בחיי הפרטיים: אני חובבת נגינה ריקוד ויצירה, אמא לשני ילדים, בן ובת המציבים בפני אתגרים יום יומיים ומשמחים את ליבי עד מאוד.
מה הקשר בין פיזיותרפיה התפתחותית להדרכת הורים?
טיפול בפיזיותרפיה התפתחותית לא דומה לטיפול פיזיותרפיה במבוגרים. זהו טיפול שכולל מרכיבים רגשיים וסוציאליים, ועיקרו להגביר את היכולת “להשתתף בחיים” – להיות פנוי לאינטראקציה חברתית. במסגרת המשפחה, בשלב הראשון, ובשלב הבא גם בקבוצת עמיתים (הילדים בגן).
מטרות העל של כל טיפול התפתחותי הן לאפשר חקירה ומשחק, במקרה של טיפול פיזיותרפיה – שהתנועתיות של התינוק / הילד תשרת אותו כאשר הוא רוצה “להשתתף בחיים” – במשחק כדור, במפגש בגן, בלקיחת תפקיד במשפחה ובבית ועוד.
ההדרכה ההורית בגישה אדלריאנית מתמקדת בלעזור לילד לגדול להיות מבוגר אחראי, עצמאי ובעל תחושת ערך:
- אחראי – כזה שלוקח אחריות על חייו, על החלטותיו, על מעשיו.
- עצמאי – כזה שמתפקד בהתאם לגילו, יודע להיעזר באחרים ולתת מעצמו.
- בעל תחושת ערך – אדם שמאמין בעצמו, שיש לו כוחות פנימיים לחזק את עצמו ולא תלוי רק בסביבה שלו.
בפיזיותרפיה, משיגים את המטרות האלה על ידי תנועה, משחק, חווית הצלחה התמודדות עם אתגרים בחדר הטיפול ומחוצה לו.
בהדרכת הורים, משיגים את אותן מטרות בדיוק, בכלים שגם ככה זמינים לנו כל יום – תרגול סיטואציות יומיומיות, התארגנות, שינוי הרגלים ויחסים בתוך המשפחה ומחוצה לה.
כיום אני ממשיכה לעבוד כפיזיותרפיסטית התפתחותית (לעולם לא אפסיק לאהוב את המקצוע, אני מקוה) ובמקביל מדריכה הורים בשדה ההתנהגותי – רגשי – חברתי, בדגש על הגיל הרך.
במילים פשוטות, אני כאן על מנת לעזור לילדים הסובלים מקשיים התפתחותיים – לא לסבול גם מקשיים התנהגותיים נלווים, שרק יוסיפו קושי ממנו אפשר להימנע במהלך דרכם.
האתגר שלי הוא לעזור להורים להבין מתי לעשות בשביל הילד, או יחד איתו, מתי לעודד אותו וללוות אותו, ומתי פשוט לעזוב אותו לנפשו קצת, שיפתח נפרדות ומסוגלות… הכל בהדרגה, בלי “זבנג וגמרנו” ותוך הקשבה לצרכי ההורים והילד.